פסק-דין בתיק ה"פ 3055/04

לפני בקשה למתן צו מסירת חזקה בשטח שהופקע לצרכי ציבור, חלק מחלקה 102 בגוש 30610 בבית חנינא ירושלים, מיום 23.8.01.

הרקע העובדתי

המבקשת  פרסמה בילקוט הפרסומים כאמור הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 ולפי חוק התכנון והבנייה תשכ"א 1965 (להלן: "הודעת ההפקעה") בה היא מסרה כי המקרקעין המפורטים בהודעה (להלן: "השטחים המופקעים")) דרושים לה לצורכי ציבור.

המבקשת צירפה כנספחים את הודעת ההפקעה, התשריט. בהודעה נאמר, בין היתר, כדלקמן:

"כל התובע לעצמו זכות או טובת הנאה כלשהן בקרקעות האמורות ורוצה לקבל פיצויים על כך, נדרש לשלוח לוועדה, בתוך חודשיים מיום פרסום הודעה זו ברשומות, הרצאה על זכותו או על טובת ההנאה אשר לו בקרקעות האמורות, בצירוף ראיות לחיזוק תביעתו שיכללו את פרטי הרישום אם ישנו, בפנקסי רישום המקרקעין והודעה המפרטת לסעיפיהם את הפיצויים שהוא תובע וחישוב הסכום הנתבע בכל סעיף וסעיף.

כן נמסרת בזה הודעה כי הועדה מתכוונת לקנות מיד חזקה בקרקעות האמורות, מפני שהן דרושות באופן דחוף לצרכי ציבור שלמענם עומדים לרכשן, והועדה מורה בזה שכל אדם המחזיק בקרקעות האמורות ימסור מיד את החזקה בהן".

לתמיכה בבקשה צורף תצהירו של מר קובי סדן, המכיל את העובדות הנחוצות לה, ובין היתר נאמר בסעיף 7 כדלקמן:

"השטחים המופקעים הופקעו לצורך סלילת כביש מס' 20 תוכנית בנין עיר מס' 3457א', 3458א'. הקבלן מטעם העירייה החל בביצוע עבודות החפירה, היישור וסלילת הכביש. התנגדות המשיבים למסירת החזקה בשטח המופקע מעכבת ביצוע העבודה בקטע המופקע".

הצדדים מן הסתם קיימו משא ומתן, שלא צלח. המשיבים לא הגישו תשובה, ובתוך כך לא הגישו תצהיר מטעמם, אלא סיכמו בכתב  בהתאם להחלטת בית המשפט.

טענות הצדדים

2.         טענת המבקשת בתמצית הינה כי ביום 23.8.01 המבקשת פרסמה בילקוט הפרסומים מס' 5013 הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943, ולפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, בה היא מסרה כי השטחים המוחזקים על ידי המשיבים והמהווים חלק מחלקה 102  בגוש 30610, בית חנינא, ירושלים, המסומנים בתשריט ההפקעה שצורף לבקשה למתן צו מסירת חזקה דרושים לה לצורכי ציבור.

כן טוענת המבקשת כי המשיבים לא הציגו תשתית עובדתית, ומכאן ניתן ליתן פסק דין כמבוקש.

המשיבים טוענים כי לא ידעו על ההפקעה, וכי הם זכאים לפיצוי.

דיון

3.         הבקשה שלפני נובעת מהוראת סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 (להלן: "הפקודה"), 1943:

"אם בעלי הקרקע העומדת להרכש או המחזיקים בה מסרבים להרשות לשר האוצר לקנות חזקה בה, רשאי היועץ המשפטי לממשלה לפנות לבית המשפט, ואם נוכח בית המשפט כי שר האוצר זכאי לקנות חזקה בקרקע עפ"י סעיף 7, יתן צו שבו יצווה למסור את החזקה בקרקע".

הרציונאל העולה מסעיף זה הינו לקבוע דרך מהירה למימוש זכות החזקה, וללא סרבול. (ראו ע"א 4000/01 קיסר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה תק-על 2002(4) 1025, ע"א 119/01 אקונס נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(1), 477).

בית המשפט, טרם מתן צו כאמור יבחן אם התמלאו ארבעת התנאים המצוינים ב' פרשת קיסר', כדלקמן:

אחד - פורסמה ברשומות הודעה על כוונה להפקיע את המקרקעין לפי סעיף 5 לפקודת הקרקעות; שניים - פורסמה ברשומות הודעה למסירת חזקה לפי סעיף 7 לפקודת הקרקעות; שלושה - הגיע המועד שנקבע לתפיסת החזקה; ארבעה - הבעלים או המחזיקים מסרבים למסור את החזקה במקרקעין לרשות המפקיעה (ראה בענין קיסר לעיל, פסקה 20; ע"א 6320/98 נבולסי נ' הועדה המקומית, תק-על 99(3), 33).